הוצאת דיבה, או כפי שהיא מוגדרת בחוק, "לשון הרע", היא עוולה ומעשה שעלול לגרום נזק של ממש למי שהדברים מכוונים אליו. החוק מאפשר למי שמרגיש כי נפגע מפרסום כזה או אחר לתבוע פיצוי – ואם השתכנע בית המשפט כי אכן מדובר בדיבה, הפיצוי עשוי להיות סכום גבוה במיוחד.
מהם התנאים הבסיסיים לקיומה של דיבה?
על-מנת שפרסום מסוים ייחשב כהוצאתה של דיבה, התנאים הבסיסיים הם:
א. הפרסום עלול להשפיל את האדם, להפוך אותו למטרה לבוז או לעג, או אפילו מושא לשנאה.
ב. הפרסום עלול לבזות את האדם עקב המוצא שלו, דתו, גזעו, המגדר שלו, הנטייה המינית שלו או מקום המגורים שלו.
ג. הפרסום עלול לפגוע באדם מבחינת המקצוע שלו, המשרה שבה הוא מועסק או העסק שלו.
ד. הפרסום עלול לבזות את האדם בשל תכונות שמיוחסות לו, מעשים או התנהגות.
חשוב להדגיש כי מי שמרגיש כי הוצאה דיבתו אינו מחויב בהוכחת נזק.
האם כל פרסום יכול להיות הוצאת דיבה?
לא.
רק פרסום שהגיע לפחות לאדם אחד פרט לאדם שמרגיש כי התבצעה ביחס אליו הוצאת דיבה הוא פרסום שניתן לתבוע בגינו בהתאם לחוק איסור לשון הרע. תנאי זה רלוונטי לכל סוגי הפרסומים: ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט, בעל פה (במקרה שכזה נדרשת הוכחה כי הדברים אכן נאמרו וכי היה להם לפחות שומע אחד) וכו'.
בנוסף ישנם מקרים שבהם חופש הביטוי גובר על זכותו של האדם לשם טוב. כך למשל ניתן למתוח ביקורת, ואפילו נוקבת, על פוליטיקאים, וגם עיתונאים רשאים להביע דעה, כולל שלילית, על בני אדם, עסקים וכו'.
מהם העונשים הקבועים בחוק לגבי דיבה?
אדם שמורשע בגין הוצאת דיבה עלול להידרש לשלם סכום של עד 50,000 ₪ גם אם מושא הדיבה, כלומר האדם שמרגיש כי ננקטה כלפיו לשון הרע, לא הוכיח שנגרם לו נזק (כאמור אין חובת הוכחת נזק בתביעה אזרחית בגין לשון הרע). אם נגרם נזק והאדם מצליח להוכיח כי הוצאת הדיבה אחראית לנזק זה, ניתן לתבוע סכומי כסף גבוהים אף יותר וזאת בהתאם לדיני נזיקין. במקרים מסוימים לשון הרע אינו רק עוולה אלא גם עבירה פלילית, והעונש עליה עלול להיות עד שנת מאסר.